השחור שמחבר אותנו לכביש
בשבת בבוקר, ירד גשם בחוץ והיה קר. רוכב עצבני אחד ישב בבית אחרי חופשה בת שבוע בחו"ל "רעב לרכיבה". הרוכב הזה הייתי אני. הסתובבתי בבית כמו חיה בכלוב, מקטר בקולי קולות, מתלונן ורוגז ורק מחכה שיימאס לאשתי לשמוע אותי ואז היא תגיד: "יאללה, ממתי אתה מפחד מקצת גשם? קח כבר מפה את האופניים שלך ולך לרכוב ותירגע, טוב?" לא עברו חמש דקות וזה אכן ממה שקרה ועשיתי כמצוותה. הצטיידתי במעיל הגשם החדש שרכשתי לקראת הנסיעה לחו"ל, חבשתי קסדה ויצאתי לרכוב באופני הכביש הוותיקים שלי. מזג האוויר לא היה נורא כפי שחשבתי, הגשם טפטף בעקביות אבל לא בעוצמה חזקה ובכלל לא היה לי קר.
עליתי על כביש 531 מזרחה לעבר אזור התעשייה של כפר סבא אבל הרכיבה הייתה מהנה כל כך והייתי שקוע במחשבות על הא ועל דא עד שלפתע מצאתי את עצמי בצומת ג'לג'וליה. למען האמת, לא התחשק לי להתרחק מהבית. הציקה לי המחשבה שאשתי השאילה את מכוניתה לבננו ולא יהיה מי שיחלץ אותי אם אתקע בדרך מסיבה זו או אחרת ולכן עשיתי פניית פרסה שמאלה ושמאלה וחזרתי לכביש 531 מערב. דיוושתי להנאתי עד היציאה מהכביש לכיוון כפר סבא מזרח. סיימתי את העלייה הקצרה, יצאתי מהמחלף במהירות ומיד לאחר כמה עשרות מטרים שברתי ימינה לעבר תחנת הדלק פז שבכניסה לאזור התעשייה, ושם זה קרה... נכנסתי לסיבוב במהירות והייתי מצוי בעיצומה של האצה. רק לקראת הישורת הבחנתי בשלולית קטנה. זה היה מאוחר מדי. ן בתוך חלקיק של רגע . הוטחתי לכביש - לא הספקתי אפילו לשחרר את הרגל מהדוושה וכבר הייתי מוטל על הקרקע.
מתוך אינסטינקט התגלגלתי מיד לשול הימני של הכביש ורק לאחר מכן, כשעדיין הייתי מבולבל והמום, גררתי גם את אופניי מאמצע המסלול לשוליים. ההתרסקות הקשה בקרקע הייתה מהירה וכאמור לא הצלחתי לבלום אותה לא ברגל ולא ביד. נחבלתי לאורך כל צדו הימני של גופי, ובעיקר בירך, בכתף ובצדו הימני של ראשי, שנחבט בקרקע; לולא חבשתי קסדה איכותית, ספק אם הייתי מסוגל לכתוב טור זה. חשתי סחרחורת וחששתי מזעזוע מוח ומהשלכותיו, ולכן התקשרתי מיד לאשתי המבוהלת שתגיע לאסוף אותי משולי הכביש. למזלי, היא מצאה כלי רכב חלופי מהשכנים למטרה זו. אחסוך מכם את תיאורי הכאב, ההליכה לחדר מיון, הבירורים במחלקה הכירורגית, האמטומה (שטף דם ענקי) שהתפתחה, רופא המשפחה, האנטיביוטיקה ושאר התלאות, כי בשלב זה אתם כבר שואלים ודאי שלב זה מה הוא מבלבל לנו את המוח, מה הוא חופר לנו, אז מה אם הוא נפל מהאופניים, זה קורה למישהו בכל יום. במקום זה שילמד לרכוב..
אז בדיוק מסיבה זו אני כותב לכם - כי זה קורה לכולם. כי כל הרוכבים מועדים לתאונות אלה או אחרות שמקצתם אפשר להימנע ומקצתם לא. כיום אני חושב בדיעבד שלוּ הייתי מרוכז יותר ברכיבה ולא הייתי נכנס לסיבוב במהירות, בהתחשב בכביש הרטוב והשמנוני שהיה באותו יום, ייתכן שהייתי מונע את הנפילה. ולולא חבשתי קסדה, ייתכן שבמקום לכתוב הייתי לומד עכשיו מחדש אל"ף בי"ת ולו הרכבתי באופניי צמיגים מתאימים לרכיבת חורף, לא הייתי מחליק.
