בשנה שעברה, בתחרות הדאונהיל בחניתה, נחשפה התופעה שנקראת ניל גורן. לחניתה הגיעה בחורה צעירה על אופניים לעניין, עשתה מלא רעש וצעקות, הפגינה יכולת רכיבה מרשימה, ולצדה גם התרסקויות ספקטקולריות. מאז ניל היא חלק מכל אירוע ותחרות אקסטרים בארץ, ולאחרונה אף החלה לקחת גביעים הביתה מתחרויות קרוס קאונטרי.
גיברת ניל גורן, בת כמה את? מאיפה את? מה את עושה בחיים חוץ מלרכוב על אופניים ואיזו גלידה את הכי אוהבת?
"אני עוד מעט בת 19, גרה במרכז הכרמל בחיפה, כרגע אני בחופשה מצה"ל ובעיקר רוכבת על אופניים. הטעם שלי הוא Chocolate Chips ללא ספק".
מתי התחלת לחיות בקצה?
"הכרתי את תום פרידמן וחבורת הדאונהילרים החיפאית, הייתי אז עדיין על אופני הקרוס קאונטרי שלי, נדלקתי, והחלטתי שאני קונה אופני פרירייד ונכנסת בזה. אחרי חודשיים וחצי עם הג’יאנט Warp DH ורקורד מרשים של חניתה ומנרה הם שבקו. הרכיבה הראשונה שלי היתה עם אנריקה מסינגלטרק ודימא. דימא התפוצץ (נפצע) ואני העליתי שלושה זוגות פרירייד ברגל מהמדרגה באלון ועד למעלה. נקרעתי".
באמצע החיים שלך נהיית רוכבת דאונהיל? מה הרקע הספורטיבי שלך? איך הגעת לאופניים?
"אני עוסקת בספורט כל חיי: טניס, הוקי על רולרבליידס, כדורסל בהפועל חיפה 4 שנים. עשיתי ספינינג ושמעתי ת’מדריך מדבר עם החבר’ה על רכיבת שטח. הגעתי איתם לרכיבה על אופני השכונה שלי ואחרי פעמיים באלון שברתי את השלדה. אז, גל, מדריך הספינינג שלי לקח אותי לקנות אופני XC".
איך היתה רמת הרכיבה שלך ביחס לגברברים שרכבו איתך?
"מאוד אגרסיבית, אף אחד לא ברח לי".
אפרופו גברברים, איך זה להיות אשה בספורט גברי כמעט לגמרי שמערב זיעה, בדיחות חבר’ה, שחרורי גזים, נפילות ופציעות?
.ףכל מה שציינת לא היה חדש לי. זיעה הכרתי כבר, בבדיחות חבר’ה אני יותר טובה ממך, לגבי הגזים, תתעוררו, אתם פשוט לא שומעים אותנו. ומה היה האחרון? נפילות ופציעות? מתרגלים או שלומדים ליפול פחות".
מה עם הסטיגמה של אשה רכה ועדינה, אולי אפילו שברירית, שמשאירה את האדרנלין והאגרסיביות לגברים שסביבה?
"זה ממש לא מזיז לי. זה בדיוק מה שמאפיין אותי ואני לא יכולה להיות אחרת. הנשים האלו שאתה מתאר ממש לא עושות לי את זה. האידאל שלי הוא אשה חזקה שיודעת מה היא רוצה ופועלת בדרכים שלה להשיג את זה".
Yessssss!!!, אהלן, אחות שלו, אילו מלים. אני אמשיך בכיוון המעניין הזה ברשותך – מה הנשיות האגרסיבית הזו עושה לגברברי האקסטרים הצעירים ולגברברים בכלל – מושכת או מפחידה אותם?
"נראה לי שמי שמרגיש מספיק בטוח בעצמו נמשך ולא מפחד. אני לא מכירה אף גבר שאשה חזקה לא עושה לו את זה".
טוב, מסמנים לי פה לחזור לאופניים. אז – רכבת עם החבורה החיפאית, עם כספי ושלומי לוי ועם עוד רבים וטובים באימוני דאונהיל. איך היה? הצלחת להחזיק מעמד איתם? הם נעלמו לך? הם לימדו אותך?
"בהתחלה לא ראיתי אותם, אבל לאט-לאט, כשהתל אביבים היו מגיעים, הייתי צועקת לחלק מהם לזוז כי הם מפריעים לי ומאלצים אותי להשתמש בברקסים".
וישר רצית להתחרות?
"אין רוכב דאונהיל שהוא לא תחרותי. כל אחד רוצה לרדוף את מי שלפניו, יש פה הרבה אגו ואני לא שונה. לא פעם פגשתי רוכבי פרירייד באמצע רכיבה, שחררתי איזה דרופ עם החבר’ה וישר הם הגיעו וניסו שעה לשחרר את הדרופ. הם לא המשיכו וויתרו כי מול העיניים שלהם בחורה שחררה משהו שגדול עליהם. חלק מהם ממש התבאסו ואחר כך היו לא נחמדים. בעצם, אתם די מוגבלים ומצחיקים".
אז בתור רוכבת תחרותית, איך את מתמודדת עם העובדה שעד היום, אלונה (לאוב-גלבוע, הפריריידרית הראשונה שלנו) נתנה לך בראש בכל תחרות - בארי, חניתה, מנרה וה-Four Cross?
"תשמע, בתחרות הראשונה בכיתי אחרי ההפסד שלי, אבל מאז הפסקתי לבכות. אני מסיקה מסקנות ומנסה להשתפר בכל תחרות. אלונה רוכבת הרבה יותר מנוסה ממני, והיא בהחלט עושה פחות טעויות ממני, אבל עם הניסיון שאני רוכשת מתחרות לתחרות אני מקווה שאצליח לקטוע את רצף הנצחונות שלה בקרוב".
איך השגת מימון מ"פדלים", יבואני איירון הורס, ומה זה כולל?
"פגשתי את צח קירשברג (רוכב בנבחרת שלהם) בחניתה וגם את אסי היבואן. במנרה הם כבר פנו אלי ונתנו לי אופני פרירייד מ-ד-ה-י-מ-י-ם, SGS Expert, שאני כבר מתה להתחרות איתם. אחר כך קיבלתי גם אופני קרוס קאונטרי קשיחי זנב, ועכשיו, כשאני מתאמנת ברצינות, אני עומדת לקבל גם אופני כביש".
ומה הם מקבלים בתמורה?
"בעיקר חשיפה. השתתפות שלי בכל תחרות שיש כמעט, גם ב-XC וגם באקסטרים, פודיומים איפה שאני יכולה וכמובן אני ממליצה על האופניים ודוחפת אותם חזק בכל הזדמנות. אני מקבלת גם חסות מ’סער’, יבואני 661, אבל כרגע היא קצת מקרטעת".
רוב הרוכבים שאני מכיר הגיעו לאקסטרים דרך ה-XC, ואצלך זה הפוך. איך עברת מאדרנלין, קפיצות וחיים בקצה, לאימונים מפרכים עם פולאר, זיעה וסבל?
"התחלתי עם הדאונהיל כי הייתי פשוט יכולה לעלות ולהתפוצץ על האופניים, כי זה מה שאני אוהבת. הדאונהיל בחו"ל בעשרים רמות מעל הרמה פה, והוא הרבה יותר תובעני מהרוכבים מאשר כאן. בארץ הדאונהיל הוא די ספורט של עצלנים. היה חסר לי משהו, אני אוהבת להרגיש עם עצמי ואת הגוף שלי, להרגיש שעשיתי משהו. בדאונהיל אני נהנית מהריגוש ובקרוס קאונטרי מהסבל. כנראה שיש בי את שני הצדדים".
ניל גורן, It’s been a pleasure and an honor. תודה על הקדשת הזמן ועל הסקופים ותזכרי אותי כשתגיעי לצמרת.
"תודה לך, ומלה לקוראים: בואו לצפות ולעודד בדאונהיל
פורסם במגזין אופניים, גיליון 93
