כל מה שרצית לדעת על צמיגים... ולא שאלת

21.jpgשלדה, גלגלים, אוכף, מוט כיסא, סטם, כידון, מערכת הילוכים, פדלים - חלקים בפאזל גדול שנקרא "אופניים". כולם ביחד וכל אחד לחוד נחוצים לתפקודה של המערכת, אך הצמיגים, חתיכת גומי קטנה ועגולה, הם אלו שבסופו של דבר ידאגו לחבר אתכם לקרקע. 
ממה הם מורכבים? איך לבחור צמיג "טוב"? (אם יש דבר כזה בכלל) ומתי כבר יחליטו אם טיובולאר יותר טוב מקלינצ’ר??? כל זאת ועוד בתוכנית "אבא בונה" – מבנה הצמיג.
מאת שוקי מן

הצמיגים הסטנדרטיים, Clinchers ברוב המקרים, מורכבים ממספר חלקים:

Bead – חוט עשוי פלדה (או קוולר - Kevlar - ראה מסגרת) הנמצא בקצוות הצמיג ואחראי לקיבועו של הצמיג בתוך שפת החישוק. ה-Bead מהווה את עמוד השדרה של הצמיג ועליו מרכיבים את הגומי ושכבות הבד שמתפקדים כ"בשר" הצמיג.

22.jpg
   מימין: חוט קוולר            משמאל: חוט פלדה

שכבות פנימיות - שכבות אלו עשויות מחומרים סינטטיים כגון: ניילון, כותנה, קוולר או שילוב של פוליאסטר עם כותנה. השכבות מהוות את בשר הצמיג והם אלו הקובעות את התנגדות הגלגול של הצמיג, עמידותו לפנצ’רים ואורך החיים שלו. TPI (Threads Per Inch) הינו נתון המספק לנו מידע לגבי מספר החוטים הקיימים באינטש מרובע אחד (2.54 סמ"ר) כאשר: TPI גבוה (=יותר חוטים לאינטש) > משקל הצמיג יורד > הצמיג נהיה יותר גמיש > הנוחות עולה > האחיזה משתפרת > התנגדות הגלגול פוחתת. 
העיקרון הבסיסי שצריך לזכור הוא שהצמיג חייב להיות מורכב מחומר כלשהוא. אם נצמצם את כמות הבד (פחות חוטים לאינטש, TPI נמוך) - החלל בין החוטים יתמלא ע"י גומי וביצועי הצמיג ירדו. 

23.jpg

אמנם TPI גבוה מעלה את ביצועי הצמיג ותורם לאחיזה, אך אליה וקוץ בה – עובדה זו גורמת לצמיג להיות רך ועדין יותר, ואורך חייו ועמידותו לפגעי הדרך יורדים. אז לפני שאתם רצים לחנות לרכוש צמיגי תחרות יקרים, כדי לתת לחבר’ה בראש בסופי השבוע, ולפני שאתם משתכנעים מהמספרים ומהמושגים המפוצצים שהמוכר זורק לכם – נתחו את הצרכים להם אתם מייעדים את הצמיג ועשו את הבחירה רק לאחר שקלול נבון של כל הנתונים.

 24.jpg   
 צמיג בעל TPI גבוה – גמיש יותר>אחיזת כביש גבוהה יותר.


 25.jpg

מימין: סיבי ניילון, 220 TPI. 
משמאל: סיבי ניילון, 26 TPI.

 

שכבות הבד הפנימיות אינן עשויות שתי וערב כבכל בגד רגיל. בכל צמיג ישנם מספר שכבות כאשר הסיבים בכל שכבה ניצבים במאונך לסיבי השכבה השנייה. בתוך השכבה עצמה הסיבים מקבילים אחד לשני ויוצרים זווית של 45 מעלות עם ה-Bead של הצמיג. 
בצמיגי רכב קיימת שכבה אחת של סיבים המתוחים ישירות בין ה-Beads, וסביב היקפו של הצמיג, במאונך לשכבה הראשונה, קיימת שכבת סיבים נוספת. 
שיטה זו נוסתה בעבר בצמיגי אופניים אולם הדבר הוכח כלא יעיל. צמיגים אלו יצאו רכים מדי ונתנו לרוכב הרגשה דומה לזו הקיימת ברכיבה עם לחץ אויר נמוך. 

 26.jpg
מקרא: שחור – Beads. כחול – שכבה ראשונה. אדום – שכבה שניה.
מימין – צמיג אופניים. משמאל – צמיג רכב.

השכבה החיצונית - ה"סוליה" היא זו שבסופו של דבר באה במגע עם הקרקע. שכבה זו אמורה להגן על בשר הצמיג – השכבות הפנימיות. השכבה החיצונית עשויה מתרכובת חומרים כגון: גומי, קרבון, קוולר ועוד. ככל שהתרכובת תהיה רכה יותר כך תגדל אחיזת הכביש של הצמיג אך עמידותו ואורך חייו ירדו. כיום, רוב החברות מוסיפות לצמיגים תרכובת דלילה של קרבון, המשפרת את עמידותו של הגומי ומקנה לו את צבעו השחור. קיימות מספר שיטות המשמשות את החברות על מנת להקנות לצמיג אחיזה טובה מבלי לפגוע בעמידותו. בין השיטות הנפוצות ניתן למצוא את ה-Dual Compound, Gum Wall ו-Skin Wall (ווריאציות שונות המתארות צמיגים בעלי תרכובת רכה בצדדים וקשה יותר במרכז).

טיובולאר-Tubular
ה-Beads אינם קיימים בצמיגי הטיובולאר. שתי השכבות החיצוניות, סיבי הבד וה"סוליה", עוטפות את הפנימית ותפורות אחת לשנייה בחלקו התחתון של הצמיג. בצמיגים האיכותיים והיקרים יותר, הפנימית עשויה משרף גומי בשם "Latex", בעוד באלו הזולים היא עשויה מתרכובת כימית בשם "Butyl". את צדו האחד של הצמיג מדביקים לחישוק ובצדו החיצוני נמצאת ה"סוליה" – תרכובת הגומי שבאה במגע עם פני הכביש.
27.jpg
יתרונם של צמיגי הטיובולאר על הקלינצ’רס שנוי במחלוקת, אולם בתיאוריה, כיוון שבטיובולארים הכיסוי קיים לאורך כל היקפו של הצמיג, הרכיבה עליהם נוחה יותר ואחיזת הכביש שלהם טובה יותר, בעיקר בסיבובים.
כאשר מנפחים את הפנימית, שכבות הבד והכיסוי החיצוני של צמיגי הטיובולאר "שומרים" עליה מכל הכיוונים ומפחיתים את הלחץ המופעל על החישוק עצמו. יתרון זה מאפשר לצמיגי הטיובולאר להגיע ללחצי ניפוח של למעלה מ-PSI200, גבוה בהרבה מ-125 הPSIים המותרים לניפוח בצמיגי הקלינצ’רס.

"שאלת מיליון הדולר" או Clincher VS Tubular
שאלה זו נתונה במחלוקת רבת שנים וגם כאן, כמו בכל דבר אצל רוכבי אופניים – עשרה רוכבים פירושם אחת-עשרה דעות שונות. אי לכך ובהתאם לזאת, הנתונים והעובדות מוצגים בפניכם, ואיש באמונתו יחיה...
· צמיגי הטיובולאר מודבקים ישירות לחישוק. כיוון שאין להם Beads – אין צורך בדפנות החישוק כדי להחזיק את הצמיג במקום, מה שגורם לחישוק להיות קל יותר ולהפחית מן המסה המסתובבת של הגלגל. העדרם של ה-Beads מתבטא גם במשקל נמוך יותר של הצמיג לעומת צמיג קלינצ’ר רגיל. 
· בעבר, לחץ הניפוח הגבוה שמאפשרים הטיובולארים, הקנה להם יתרון ע"י התנגדות גלגול נמוכה ואחיזת כביש טובה יותר. אולם כיום, יתרון זה זניח עד לא-קיים בכלל. סיבי הבד הדקים והחומרים האיכותיים מהם עשויים צמיגי הקלינצ’ר ברמות הגבוהות, מקנים להם אחיזת כביש מצוינת ומורידים את התנגדות הגלגול שלהם לרמה שלא מביישת גם צמיגי טיובולאר.
· צמיגי טיובולאר מתפנצ’רים פחות כיוון שדפנות החישוק, הגורמות לסנייק-בייט ואחראיות לרוב מקרי הפנצ’רים, אינן. לעומת זאת, צמיג טיובולאר שלא יודבק כראוי יכול "לברוח" מהחישוק ולגרום להתרסקות לא נעימה במיוחד...
· מחירם של צמיגי הטיובולאר עומד להם לרועץ, ללא ספק. מחירו של צמיג "פשוט" מתחיל מ-300 שקל ויכול להאמיר גם ל-600 שקל ויותר. לשם השוואה, מחירו של צמיג הקלינצ’ר החדש של Michelin, ה-Pro3, שרק השנה יצא לשוק ונחשב למילה האחרונה בתחום הצמיגים, הינו 369 ש"ח בלבד. לטענת היצרן, ה-Pro3 הוא הצמיג הטוב ביותר שהומצא עד היום כיוון שהטכנולוגיה והחומרים מהם הוא מיוצר מאפשרים להשתמש בו לתחרויות ואימונים כאחד.
· במקרי פנצ’ר, לקלינצ’רס יש יתרון על פני אחיהם הטיובולארים. קל יותר לסחוב פנימית רזרבית בכיס החולצה ולהחליף באמצע הדרך, מאשר לקשור צמיג רזרבי מאחורי האוכף. בנוסף, כאשר מחליפים צמיג טיובולאר מבלי להחליף את שכבת הדבק יש לרכוב בזהירות בסיבובים, כיוון שהצמיג יכול להחליק מהחישוק.

המחלוקת, ככל הנראה, לא עומדת להיפתר בזמן הקרוב, אבל מה שבטוח בטוח. ה"לוק" של חישוקי הטיובולאר (העשויים קרבון ברוב המקרים) והעובדה שרוב הרוכבים משתמשים בצמיגי קלינצ’ר רגילים הופכים את השימוש בטיובולאר ליוקרתי ו"נחשב", מה שמסביר אולי את הנהירה של רוכבי סוף-השבוע וחולי השידרוגיטיס אחר חישוקי קרבון עמוקי פרופיל וצמיגי אימונים במאות שקלים, למרות הספק ביעילותם.

 

 

צמיג

TPI

משקל מוצהר (גרם)

מחיר לצרכן

Michelin

(כביש)

Lithion

60

230

      [y1] 

Pro 3 Race

127

200

369

Continental

(כביש)

UltraSport

28

240

170

GP4000

110

190

309

Maxxis(שטח)

Larsen TT

60

580

195

Ignitor

120

510

250

Specialized

(שטח)

FAST TRAK LK armadillo

60

760

230

S-Works Captain

120

550

230

 

קוולר – חומר הקוולר הינו תרכובת סינטטית שהומצאה לפני כ-40 שנה. חוזקו של הקוולר ומשקלו הנמוך מקנים לו יתרון בשימוש התעשייתי כתחליף לפלדה. הקוולר נפוץ במיוחד בתעשיית הצמיגים והשימוש בו יכול לחסוך כ-50-90 גרם לכל צמיג (אופניים). גמישות הקוולר מאפשרת לקפל את הצמיג ולסחוב אותו בקלות ברכיבות ארוכות כגיבוי למקרים של קרע או חתך בצמיג.

 

 

איך לבחור "סוליה" מתאימה?

אריק ממצמן ת"א תרם לנו מנסיונו: "אם אתה שטיחון, עליך להתאים את צורת הצמיג לפי סוג הקרקע עליה אתה מתכנן לרכוב. ככל שתנאי השטח רכים יותר (אדמה רטובה, בוץ וכד’) – יש לבחור צמיג בעל קוביות גבוהות יותר, עם מרווחים גדולים בין הקוביות. וזאת כדי לספק אחיזה טובה ופינוי בוץ יעיל גם בתנאי השטח הרכים. כאשר מדובר בתחרות ותנאי השטח קשים יותר, יש לבחור צמיג בעל קוביות נמוכות הפזורות ברווחים קטנים לכל רוחב הצמיג. צמיג כזה ייתן התנגדות גלגול נמוכה ויספק אחיזה טובה גם בסיבובים".

 

בצמיגי כביש ההתלבטות כלל לא קיימת. שלדון "הגורו" בראון (ז"ל), מאושיות עולם האופניים, טוען כי "צמיג טוב הוא צמיג בעל סוליה חלקה ככל האפשר". ההיגיון (המוטעה, במקרה הזה) של הצרכן אומר שצמיג ללא דוגמא יהיה חלקלק. היצרנים החליטו לנקוט בגישת ה-""If you can’t fight them join them, והצמיגים המיוצרים כיום מגיעים עם דוגמא עדינה המיועדת למטרות קוסמטיקה בלבד.

 

 

 28.jpg29.jpg

 מימין: צמיג לקרקע רכה.            משמאל: צמיג תחרותי לקרקע קשה.