הישראמן שפירק לי את הצורה

123.jpg
מונולוג מאת: אסף להב
שבוע אחרון לטייפר(תקופת החידוד שלפני המירוץ)לקראת IRONMAN COPENHAGEN2014 אנחנו יושבים בקפה אחרי אימון בview indoorcycling   ותוך כדי שיחה אני מתוודה בפני ידידי אייבי גילת  שזהו המירוץ ה-9 שאני משתתף בו בסדרת האירונמן/ישראמן/צ'אלנג'.
אייבי מדרבן אותי לכתוב אבל אני ממש לא מנוסה בזה וגם לא כ''כ אוהב לכתוב אבל נתתי צ'אנס אז תנו גם ותקראו מי שזה לא ידבר אליו ממש יכול לקבל מידע אינפורמטיבי על התחרות והחוויות.
למי שלא ממש מכיר אז מדובר בטריאתלון שהוא ארוך מהרגיל אם בטריאתלון אולימפי דיברנו על שחיה של 1500 מטר רכיבה לאורך 40 ק''מ וריצה של 10 ק''מ אז באיירוןנמן (המרחק הארוך) אנו מדברים על שחיה של 3800 מטר רכיבה של 180 ק''מ וריצת מרתון 42.195 ק''מ ע''מ לדייק עם כל המשתמע מכך ואני אפרט.
בשביל לתאר את הדרך האישית שלי לאיירונמן שלי נחזור כמה שנים לאחור. ספורט תמיד היה חלק בלתי נפרד מאורך החיים שלי למרות היותי מעשן (אף אחד לא מושלם) ולפעמים גם חוטא בנושאי התזונה ועל אף עוד כמה מגבלות תמיד עסקתי בספורט גם ימי (גלישה וצלילה)  וגם ריצה. היו עוד כמה תחומים שבהם עסקתי אבל הם פחות רלוונטיים כמו רכיבת מוטוקרוס סקטבורד וכו'..כל תחום ספורטיבי שעסקתי בו היה לי תחביב וגם סוג של פסיכולוג (זה שלוקח אותך מלמטה למעלה)
בתחילת שנת 2009 הייתי כבר די למטה, מה שנקרא הכושר שלי היה ירוד והמשקל התחיל לעלות. הרגשתי די רע עם עצמי והתחלתי לחזור לריצה (פעם הייתי רץ ממש טוב) ידעתי שלריצה יש "תמורה" גבוהה מאד גם בחיזוק הכושר גם בהורדת משקל וגם בהרגשה הפנימית. פשוטו כמשמעו..2-3 פעמים בשבוע 6-8 ק''מ בקצב חופשי ז''א בלי שעון רק לחזור לעניינים לומר ת'אמת.. הייתי די על הפנים והכושר היה גרוע. אחרי חודש המרחקים הוכפלו והתחלתי להרגיש שמשהו מתחיל לזוז. המשהו הזה היה יותר חזק ממה שחשבתי.
לישראמן 2011 (אירונמן ישראל) הגעתי חודשיים אחרי התרסקות באימון רכיבה עם חבלה בכתף אבל המאמן "דחף" ועודד והקבוצה תמכה. אם לא הזכרתי זהו המירוץ הראשון שלי למרחק הארוך.
הייי אילת
מי שלא שמע על הישראמן אז התחרות מתקיימת באילת בתקופת החורף. בחודש ינואר, הישראמן נחשב לאחד המירוצים הקשים והסיבות לכך הן: במסלול הרכיבה נוסף ל-180 ק''מ מצפים לרוכבים כ-3000 מטר של טיפוס מצטבר בנוסף האקלים האזורי ידוע ברוחות חזקות עד כדי מכות רוח (ישראמן 2013) וקור עז (ישראמן 2012).
הגעתי לישראמן בצפיה לסיים ואף לעשות תוצאה טובה, נעצור לרגע..כשמתאמנים לאירונמן הראשון קשה מאד להגיע באימוני הסימולציה למרחקים של התחרות בעקר בתחרות כמו הישראמן הסיבות לכך נובעות בעקר מזמני התאוששות של הגוף לקראת התחרות עצמה. אנסה להסביר: באירונמן שנחשב למהיר, הראשונים שיגיעו לקו הסיום יהיו באזור ה-8 שעות את התחרות יסגרו אלה שיעברו את המרחק ב-15 שעות מזה תעשו ממוצעים וקבוצות גיל, ומה שמשתמע מכך זה שאימוני סימולציה יהיו באזור ה8-10 שעות ולמתאמנים שהם יחסית חדשים בענף אפילו שנתיים שלוש כנראה שתהיה בעיה להתאושש מאימונים כאלה.
אז כששאלו אותי ושאלתי את עצמי בכמה זמן אני ארכב את המסלול של הישראמן ובכמה זמן ארוץ באמת שלא ידעתי להגיד אבל בהרגשה ובמוכנות הרגשתי מצויין וזה פקטור חשוב, התחרות הראשונה שעשיתי במרחק האירונמן היתה הצלחה מבחינתי הזמנים של השחיה רכיבה וריצה היו טובים ההתנהלות בזמן התחרות היתה טובה ונתנה לי המון בטחון עצמי דבר שעד היום אני מתקשה להרגיש לפני אירונמן.
ZalemOti_4661051_rp08098.jpg
אחרי שבוע של אופוריה והמון לייקים בפייסבוק, חזרתי להתאמן לקראת ה-Ironman Frankfurt. כשמתאמנים לקראת מטרה אחרי שהשגת כבר משהו יש מתאמנים שמעלים את הרף ורוצים עוד..יותר מהר,יותר רחוק וישנם מתאמנים שמסתפקים בתחרות מסויימת וזהו אבל גם יש והרבה שבוחרים בספורט כאורך חיים והמטרות בספורט הם כבר לא "ערך עליון".
 בשלב הזה המטרות הספורטיביות היו הקו המנחה שלי למרות שאני לא ספורטאי מקצועי השאיפות היו כמו של המקצוענים וזה חלק מהכיף התוצאות יהיו בהתאם להשקעה ולהתיחסות לכל מקצוע בנפרד וביחד(שחיה,רכיבה וריצה).
בפרנקפורט זכינו לקבל מזג אויר קודר יום קר וגשום שהביאו עמם גם רוחות חזקות.  מדובר על אמצע יולי 2011 וכל זאת לאחר חודשים של אימונים במזג אויר הישראלי שמצד אחד זה יתרון כי להתאמן בתנאי חום זה קשה יותר בתאוריה אבל במעשי הקור הוא אכזרי והתחרות בפרנקפורט היתה אכזרית ביחוד בשלב הרכיבה.אבל גם לזה היה סוף והוא היה די טוב באופן יחסי לאקלים הפרנקפורטי.
בשנה לאחר מכן החלטתי שאני רוצה לחזור למקום שבו התחלתי ולהתחרות שוב בישראמן. התמקדתי שוב בתוכנית האימונים היה לי קשה להתניע הפעם זה לקח עוד כמה שבועות אבל הניצוץ חזר.  ישראמן 2012 היה פרק ההמשך של פרנקפורט ואני מתכוון בעקר לקור שהיה באותו יום בהרי אילת. 06:15 בבוקר יום שישי זינקתי למים הקרירים של מפרץ אילת השחיה היתה נעימה יחסית וזרמה די מהר יצאתי מהמים לכיוון שטח ההחלפה(T1 מעבר מהשחיה לרכיבה) הורדתי מהר את חליפת השחיה והתקדמתי לכיוון האופניים בהחלטה של הדקה ה90 לקחתי גם חולצה ארוכה ודחפתי אותה מתחת לגופיית הטריאתלון לקחתי את האופניים וברכיבה לכיוון נטפים(העליה הקשה של הישראמן)באזור העיר הטמפ' בשעות אלה היו נמוכות אבל סבירות לעונה ובהתחשב בזה שיש עליה קשה לא היה נראה שצריך יותר מחליפת טריאתלון בטח שלא צריך גרביים או כפפות..את ההפתעה קיבלנו למעלה בהר. הקור היה בלתי נסבל טמפ' קרובות ל-0 ומי שמבין ברכיבה על כל 10 קמ''ש יורדת עוד מעלה בחישוב מהיר בירידה של 50-60 ק''ש זה כבר מתחת לקו הסבל.
לאחר  6:32 שעות ירדתי מהאופניים בT2 (תחנת החלפה מרכיבה לריצה) כפות רגליים קפואות עם כוויות קור כנ''ל כפות ידיים ופנים אבל המטרה כבר היתה קרובה נשאר רק לרוץ מרתון..
בשלב הזה אני חייב לציין שאם לא הייתי רשום באותו קיץ לתחרות אירונמן רגנסבורג הייתי פורש מהתחום ועובר למשהו קצת יותר אנושי.
אני חושב שבתקופה של החצי-שנה אחרי הייתי די מרוקן נפשית (מרוקן זה ביטוי בענף הסיבולת שהגוף עובד על אדי הדלק האחרונים ואין אנרגיה זמינה)המשכתי להתאמן ולהוסיף אבל בפנים היתה תחושה של ריקנות.  בדיעבד אני יכול להגיד ואולי זה נשמע קצת חסר פרופורציה אבל הישראמן פרק לי את הצורה.פשוטו כמשמעו.
את אירונמן רגנסבורג עשיתי בחצי הילוך עם פציעה בגיד אכילס (פציעות זה חלק מהעניין וצריך לקחת את זה בחשבון) למרות הכל יצאתי גם חצי מרוצה וכהרגלי הסתכלתי על היתרונות ופחות על החסרונות. סיימתי את התחרות בזמן סביר והייתי מרוצה.ואז יצאתי לפגרה..
פציעות או לא להיות
אחרי שבועיים חזרתי להתאמן אך בשלב הזה הדברים קצת השתנו. הייתי רשום לישראמן 2013 סבלתי מפציעה בגיד והיה לי קשה לקחת החלטה, האם להפסיק להתאמן? לא בא בחשבון! אז התמקדתי בשחיה וברכיבה והגבלתי את עצמי לריצת נפח אירובית באחת בשבוע כדי לא להחמיר את הדלקת. גם אימוני הרכיבה היו צריכים להיות פחות עצימים ופחות ארוכים,נו אז מה ככה עושים ישראמן?  ישראמן 2013 השנה קבלנו את ההפתעה בצורה קצת שונה..רוחות חזקות.  לא הגעתי לתחרות עם הרבה ציפיות רציתי להתחרות רציתי לסיים ורציתי לעשות תוצאה טובה אבל במסגרת האימונים ומה שיכולתי לעשות לא הרשתי לעצמי לצפות ליותר מידי. בסופו של דבר התחרות היתה אכזרית.  הים היה גלי,  ברכיבה היו רוחות פנים חזקות מאד שהאטו את  הרכיבה  אבל כמו שאמרנו קודם... לכל דבר יש סוף.  כמה  שבועות אחרי הישראמן נעלמה הנפיחות מהגיד ונעלמה תחושת הכאב. כ''כ התגעגעתי לריצה שקשה לתאר..נרשמתי לאולטרה מרתון מי''ם לים מקצה 60 ק''מ.
אולטרה זה סיפור קצת שונה. המרחקים מאד ארוכים קצב הריצה שונה וגם הטופוגרפיה של מסלולי שונים מאלהנ של  מרתונים או אירונמן שרצים על כביש או כורכר מהודק,הרבה זמן לא היה להתאמן אבל קילומטרז' היה ברגליים ובעצם מה שנשאר בחודשיים הקרובים זה להתאושש מהאירונמן ולשמר את מה שיש ברגליים. הרבה אירובי קצת טמפו ומידי פעם לגלוש לכיוון הסח''ח והצח''ם אבל ממש בקטנה.. לי זה לא ממש היה אכפת היעקר שאפשר לחזור לרוץ והרבה..
 החלטתי באותו זמן   לקחת "חופשת קיץ"  ולהרשם לישראמן 2014 להתאמן ולהגיע במוכנות מלאה, אבל בקיץ חם..ויש מלא תחרויות אירונמן באירופה ויש חברים שמשתתפים ויש לזה השפעה. באמצע יולי ההרשמה לאירונמן קופנהאגן 2013 היתה פתוחה נשאר חודש ועשרה ימים לתחרות והוחלט ברוב מוחלט (אני נגד עצמי) שמשתתפים.
הכוונה היתה לעלות עומס ל-3 שבועות ולקצר את הטייפר (תקופת החידוד) למשך שבועיים. וזה עבד למרות שבתאוריה זה משהו שלא נכון לעשות.
 
בחודש אוגוסט הטמפ' בדנמרק נוחות יחסית 15-22 מעלות ורוחות בינוניות. התחרות התנהלה טוב היציאה מהמים הקרים של האגם והמעבר לרכיבה היו בסדר בהתחשב ב40 ק''מ רכיבה ראשונים מהירים (לעומת הישראמן) מסלול הרכיבה מאופיין במישורים ארוכים ובגבעות שטוחות עם זאת צריך לציין שיש מקומות שקשה לפתח מהירות(רוחות צד עליות קטנות וחדות ושבירות כיוון). מסלול הריצה הוא אחד היפים בתוך העיר קופנהגן לאורך תעלות מים בניינים עתיקים ומאות צופפים שמעודדים לאורך המסלול. כיף גדול!
בחזרה לארץ כבר התחיל "להתבשל"הרעיון של עוד אחד וכמה שיותר מהר..
צ'אלנג' ברצלונה איזה שם יפה למירוץ!
6/10-2013 
עכשיו מה עושים?התאוששות,העמסה טייפר?טוב נעשה את שלושתם. הפעם קיצרתי את השהייה הגעתי בחמישי בלילה. שישי בבוקר הרשמה והכנת ציוד,בזמן שנשאר עד ההפקדות(שבת בבוקר)הספקתי לבדוק שהרכבתי את האופניים והכל תקין סיבוב קצר וריצה קלה ארוחת ערב ולישון!
בבוקר התחרות חיכה לנו ים נפלא אחרי שלושה ימי סערה הים היה שטוח לגמרי והשחיה זרמה קצת ארוך מהרגיל כנראה כמה מאות מטרים אבל מי סופר..הזמן ביציאה מהמים היה בפיגור של כ 10 דקות מהמתוכנן וחשבתי שזה יהיה רעיון טוב לצמצם זמנים ברכיבה. בפועל זה לא ממולץ, עדיף להצמד לתוכנית ואני אסביר: כשאתה מתכנן איך תראה התחרות מבחינת זמנים יש גם זמני גג שאתה מציב לעצמך ז''א איפה שחרגתי איפה אני אצמצם כדי לעשות את תיקוני הזמן האלה צריך להיות מאד ספיציפי ולדעת מתי איפה ואיך זה מתבצע,אני פתחתי את הרכיבה מהר והגעתי לקו ה90 ק''מ אחרי 2:30 למרות שמסלול הרכיבה הוא מהיר, בחלק השני של הרכיבה עוד 90 ק''מ יש כבר פחות אנרגיות זמינות לרגליים וזה לקח לי עוד רבע שעה 2:45 אבל באופן יחסי הייתי מרוצה. עכשיו לריצה פה זה כבר לא צחוק!הרגליים קשות וכבדות מהרכיבה הגוף מרוקן והתוכנית..עוברים לסטטוס השרדות קצב נסבל בסיבוב הראשון(10 ק''מ)בשני ובשלישי ירידה אנרגטית וגם נפשית אבל עדיין שומר על קצב סביר ובסיבוב הרביעי מעלה קצב חשוב לציין שבסיבובים השני והשלישי אני מנצל את הקצב ריצה האיטי לטובת תזונה מלחים ומשקאות אנרגיה בשלב מסוים הקצב ריצה היה כ''כ איטי שאפילו הצלחתי לאכול חטיף.
swimbikeruneat_logo.jpeg
חודשיים וחצי לישראמן 2014
אחרי רצף של שניים בחודשיים(קצת פחות)זה נראה הרבה זמן אבל ישראמן כמו שאמרנו קודם זה מירוץ קצת יותר טובעני,
ההתאוששות היתה בסדר ואפילו נשאר לי מעט זמן לחזור לאימוני נפח ובסיס לאחר מכן חודש וחצי התמקדות בעליות וריצה בירידה.
את אימוני השחיה שמרתי בריטואל הכמעט קבוע 1 נפח,1 מהירות ולפעמים טכניקה ותרגילים אם היה זמן במהלך שבוע האימונים.
השחיה בישראמן היא באמת חויה טובה הים האדום שומר על טמפ' נעימה כל השנה המים צלולים ובד''כ הים לא גלי וכך גם היה ביום התחרות.
יצאתי מהמים בסדר הרגשתי טוב החלפה זריזה ואני בדרך לנטפים.
בזמן הרכיבה וביחוד בעליה לנטפים אני מנסה לשמור על וואטים שקבעתי בתיאוריה זה מה שצריך אך בפועל לא כל כך עבד באותו היום. התחלתי לטפס בסל''דנמוך והוואטים היו קצת גבוהים במצב כזה יש יותר עומס על השרירים ופחות על המערכת הקרדיוסילרית(לב-ריאה)כנראה שהעומס על השרירים היה גדול מידי מה שהשפיע באותו יום על כל הרכיבה והאט את הקצב ביחוד במקומות המישוריים והמהירים ששם היה אפשר לרכב מהר.
הגעתי לt2    שטח ההחלפה לריצה ולא הייתי מרוצה..
את הריצה התחלתי מהר מאד כדי לצמצם זמנים, 10 ק''מ ראשונים הם במגמת ירידה תלולה וצריך להזהר לא לרוץ מהר מידי,כשהגעתי לאזור המלונות(מסלול ריצה שטוח)כבר הרגשתי שאני רץ עם קיר מולי..קצב הריצה ירד אבל התייצב ולקראת הק''מ ה36 הצלחתי להתאושש קצת ללאפ האחרון.  נותרו 8 חודשים לאירונמן קופנהאגן(ימבה זמן!!!)
עכשיו אפשר להתאושש כמו שצריך ולהתאמן לפי הספר. עכשיו  קופנהאגן 2014 כבר מאחור 
 וכיום אני ממשיך להתאמן ולקראת שתי  תחרויות נוספות בשנת 2015. במקביל הספקתי גם לסיים קורס מדריכי טריאתלון בביה''ס למקצועות הספורט ואני בשלבי סיום של קורס מאמני טריאתלון בקמפוס שיאים.  בקיצור...נהנה מכל רגע !