אחת הסממנים לעליה בפופולאריות של ענף ספורט כלשהו, מתבטאת במגוון מישורים שאחד מהם הוא הביקוש והצורך במתן שירותים רפואיים באותו ענף. המשך העלייה בהיקף הפעילות בענף האופניים, גורמת גם ליותר פגיעות ולפציעתם של רוכבים. הממסד הרפואי על שלל הדיסציפלינות הטיפוליות נדרש לתת מענה לצרכים הרפואיים הספציפיים לענף האופניים.
אם כך כשאנו נפצעים למי עלי לפנות לקבלת עזרה? מה הייחודיות של רופא ספורט? ובאופן ספציפי לענף האופניים?
רופא המתמחה ברפואת ספורט אינו כמו כול רופא כללי אשר הוכשר לאבחן את הבעיה ולקבוע סוג הטיפול, אלא בהכשרתו ברפואה שיקומית והבנה במערכי אימון וטכניקת אימון.
בנוסף, בענף האופניים אף נדרש ידע והיכרות בכול הקשור לפציעות הנגרמות כתוצאה מליקויים בכיווני האופניים והציוד הנלווה. הפסיקה ההכללתית ש"אסור לך להתאמן למשך חודש ימים" היא הדבר האחרון שספורטאי רוצה לשמוע ומעבר לכך, הנחייה שכזאת עשויה להיות שגויה ובמקרים מסוימים אף לגרום לפעולה הפוכה מזו הרצויה כך שבפועל יכולה להאט ואף לפגוע בתהליכי ההחלמה והשיקום.
כאשר ספורטאי נופל מאופניים ושובר עצם לעומת אדם "רגיל" נופל ברחוב ושובר עצם, הדיאגנוזה תהיה זהה ואין כאן שום משמעות להכשרת הרופא. השוני בא לידי ביטוי ביכולת הרופא לכוון את הספורטאי לפעילות חלופית בזמן ההחלמה כדי להבטיח שימור הכושר הכללי, ולפעילות שיקומית על מנת להבטיח שחזרתו תהיה המהירה והבטוחה ביותר למעגל האימונים. באם רוכב אופניים מגיע עם תלונות, לדוגמה, על כאבים בגיד האכילס והאבחנה היא "דלקת בגיד", גם כאן אין משמעות להכשרת הרופא. דלקת היא דלקת. אך רופא הספורט אמור להבין את הקשר בין הפציעה לנעליים, או לכיוון הקליט או לכיוון גובה האוכף או לאופי הדיווש ועוד מגוון של שיקולים. טיפול סימפטומאטי בכאב מבלי לפתור את הגורם לבעיה כמוה ככיבוי נורית האזהרה המעידה על חום במנוע. מה גם שמחקרים מראים שנטילת כדורים לשיכוך כאב ואנטי-דלקתיים רק מעקבים את ההחלמה.
פציעות ספורט מתרחשות או על רקע חבלתי, טראומתי או על רקע של שחיקה ומאמץ יתר. בענף האופניים ובעיקר ברכיבת דאון היל ואקסטרים מזמנות לרופא הספורט לא מעט פציעות חבלתיות- שברים, נקעים, זעזועים ומכות יבשות למיניהן. אבחון וסוג הטיפול בפציעות חבלתיות אינו דורש מיומנות ברפואת הספורט. מומחיותו של רופא הספורט בפציעות חבלתיות באה לידי ביטוי ביכולת הרופא לכוון את הספורטאי לפעילות חלופית על מנת לשמר את הכושר הכללי ולהתחיל באופן מיידי במלאכת השיקום.
רפואה שיקומית אינה מנוחה! לפעמים כשאין ברירה אז גם מנוחה מתחייבת, אך מחקרים מצביעים על כך שככול שפעולות השיקום הינה מיידית וכוללת בתוכה פעילות מבוקרת, כך גם זמן ההחלמה מתקצר. רופא ספורט אף אמור להיות בעל יכולת אבחונית לקבוע האם הספורטאי כשיר לחזרה לפעילות מלאה וזאת על ידי בדיקות מיומנויות תפקודיות מוטורית.
מכיוון שמרבית הפציעות אינן חבלתיות אלא על רקע של שחיקה ומאמץ יתר, הכשרת רופא הספורט הינה מכרעת עוד יותר. דלקת או כאב בשריר אינה דיאגנוזה אלא סימפטום. דלקת הינה תהליך הריפוי הטבעי שגופנו מייצר הנובעים מעומס יתר ומהנזקים על רקמות הגוף – שריר, גיד, רצועה, סחוס. המשמעות הביולוגית של כאב היא : עצור! משהו לא בסדר ומשהו צריך להשתנות. רובנו מנסים להעלים את הסימפטום, את המסר, בצורה כזו או אחרת, אך מאחר והזנחנו למעשה את הגורם לסימפטום, שבועות או חודשים לאחר מכן פוגשים במסר (הכאב) שוב, אך הפעם בעוצמה רבה יותר, מה שיכול להעיד רק על דבר אחד: פציעה חמורה העלולה להשבית את הספורטאי לצמיתות. פציעות שחיקה ומאמץ יתר נובעות מ:
א.ליקויים תוך גופניים:
ליקויים מבניים/אנטומיים: רגל קצרה, פלטפוס, עקמת.
ליקויים ביומכאניים/תפקודיים: מוגבלות בתנועות הפרק, חולשה שרירית, ליקויים מוטוריים.
ב. ליקויים חוץ גופניים: ליקויים במערכי אימון: עומס יתר, חימום, הרפיה, גמישות, קואורדינציה. טכניקה וציוד: נעליים לא מותאמות, אופניים לא מכוונות.
מרבית הפציעות השחיקתיות ומאמץ יתר הנם תולדה של ליקויים חוץ גופניים, דהיינו ליקויים במערך האימון וליקויים בציוד. בכך אנו מבינים את המשמעות המכרעת בהכשרת רופא ספורט באבחון ובמתן הטיפול הנכון.
פה חשוב להדגיש, שהטיפול הנכון אינו רק מתן תרופות לשיכוך הכאב, אלא פיתרון הליקוי שהוביל לפציעה. כדי להסתכל על צילום ולקבוע "יש לך מתיחה בשריר" אין צורך בהתמחות.
רופא ספורט צריך שיהיה בעל הכשרה נאותה בניתוח ליקויים ביו מכאניים, תפקודיים במערכת השריר שלד. האם קיימים ליקויים תנועתיים? מגבלות תנועתיות? חוסר סימטריה בפעילות השרירים והפרקים העלולים ליצור עומסים על שרירים ורצועות שבסוף מובילות למתיחת השריר?
מתיחת השריר זו התוצאה! אך מה הם הליקויים שהובילו למתיחה זו?
בנוסף, תשאול נכון של הספורטאי אמור לרוב לשפוך אור על הבעיה מצד אחד, ועל הפתרון מהצד השני: האם שינית משהו בתוכנית האימונים? האם אתה רוכב בנעליים חדשות? שינית משהו בכיווני האופניים? מתי לאחרונה בדקת את כיוון האופניים? היכן אתה רוכב (כביש, שטח, עליות, מישור)? האם אתה דואג לבצע תרגילי גמישות? האם אתה דואג לחזק את שרירי הגב והליבה?
זכור לי כשהייתי אתלט והגעתי למחנה אימונים בוינגייט תמיד בימים הראשונים למחנה הברכיים כאבו. כל רופא/אורטופד אמר לי שזוהי דלקת ובעצם לא ידע מה הבעיה. ברבות השנים, הבנתי! תוואי השטח באזור מגורי היה כביש ושבילי שדה מהודקים לעומת זאת תוואי השבילים בוינגייט הינו חולי. ריצה בחול יוצרת שינויים בפעילות הפרקים והשרירים אשר יצרו תנועה ועומסים שלהם השרירים והפרקים לא היו מורגלים. רופא ספורט אמור להסתכל על מערך האימון ולבדוק האם קיים חסר במרכיבי הפעילות אשר עלול לגרום לפציעה. לדוגמא, עליה חדה בנפחאינטנסיביות האימון, חיזוק שרירים שאינם פעילים ישירות, אך החשובים ליציבות הפרק.
רופא ספורט אמור לדעת מה הם העומסים הפועלים על גופו של הספורטאי בכל פעילות – שחייה, ריצה, אופניים, והפציעות האופייניות לפעילות אלה.
להחלטות הטיפוליות של רופא ספורט, יש משמעות בהבנתו באיזה שלב בעונהקריירה הספורטאי נמצא. האם זה תחילת העונה? האם הספורטאי בעונת התחרויות? האם זו שנה אולימפית? ובהתאם לכך גם תתקבלנה ההחלטות הקליניות הנכונות.
בשנים האחרונות אנו עדים לעליה בפופולאריות של רפואת הכירופרקטיקה בקרב ספורטאי הצמרת בעולם ובקרב ספורטאים בכלל. מלך הטור בעשור האחרון לאנס אמסטרונג אף העיד על כך בספרו "כול שנייה קובעת: ""...הקבוצה לא כללה רק את הרוכבים, היו גם המכונאים, המעסים, הטבחים, המנהלים והרופאים. מעל כולם , האדם החשוב ביותר בקבוצה שלנו היה ככל הנראה הכירופרקט...". "..האדם שחיבר אותנו מחדש את גופינו המרוסקים היה הכירופרקט שלנו, ג'ף ספנסר..." לאנס אמסטרונג – מתוך ספרו – "כל שנייה קובעת" (עמוד 173).
הכירופרקטיקה אינה משרתת את הספורטאים בטיפול ושיקום פציעות ספורט בלבד. אלא בנוסף וחשוב יותר, הטיפול הכירופרקטי מאפשר לגופנו לפעול ביעילות ובאנרגטיות ובכך עוזר למצות את הפוטנציאל שבו Peak Performance. הטיפול הכירופרקטי דומה לכיוון האופניים ומבטיח את תקינותו התפקודי של מערכת השריר-שלד ומערכת העצבים המפעילה אותה.
מסוג התשאול ומסוג הבדיקה הפיזית תוכלו מייד לזהות האם הרופא שיושב מולכם הוכשר ברפואת ספורט. כי לאבחן דלקת כל רופא כללי יודע. מעבר לכך סוג הטיפול, האם הטיפול הוא רק סימפטומאטי- כדורים, זריקות, שאולי במצבים מסוימים נחוץ, או האם הטיפול גם כולל הכוונה נכונה במערך האימון.
פה גם חשוב להדגיש את הקשר המשולש : ספורטאי-מאמן, הורים- רופא,ואת הקשר בינהם, זאת מכיוון שהחלטות טיפוליות ברפואת הספורט לא תמיד לוקחות בחשבון רק את ההיבט הקליני אלא גם אופיו של הספורטאי וניסיון המאמן.
מאת: שימי שגיב
