top_logo.png

  _________________________2_01.jpg



        

חם בטבריה, חם

יום שישי, 26.7, 5:00 לפנות בוקר. אור ראשון עלה בטבריה וצעדתי לעבר קו הזינוק של טריאתלון המכבייה בכנרת, שעה שבן-זוגי ובנותינו עדיין ישנו במוטל קטן בלב העיר; לטבריה הגענו בערב הקודם. זה היה הטריאתלון השני במקצה ספרינט שהשתתפתי בו והתרגשתי מאוד. נכנסתי לבדי למתחם התחרות, רק אני ועוד כ-600 מתחרים, רובם גברים זרים. הייתי בהלם. 
 
תכננתי לרשום את מספר הברזל בטוש על הזרועות והשוקיים (כמקובל בטריאתלון) ועל בר האופניים (המתלה שעליו תלויים האופניים ומחכים למתחרה כשהוא גומר את שלב השחייה בטריאתלון) ולהתארגן בשקט אבל התברר לי שלא מרשים להיכנס למתחם ההחלפות ללא המספר. הוצאתי את הטוש מהתיק (הבאתי שלושה ליתר ביטחון...) והתחלתי לרשום את המספר. לאחר כמה שניות הבנתי שהדרך שעשיתי ברגל מהמלון למתחם גרמה לי להזיע ואף לא אחד משלושת הטושים שהבאתי הצליח לכתוב על עורי!
25 ד' בלבד נותרו עד סגירת המתחם ואני ניסיתי ללא הצלחה לנגב את הגפיים במגבת אבל הזיעה של גפי סירבה להתייבש!
התיישבתי על מדרכה בייאוש. האם נגזר עליי לוותר על התחרות בגלל טוש? אחרי כמה דקות ניסיתי לכתוב שוב. הפעם הטוש כתב בקושי, אך די היה בזה כדי להכניס אותי למתחם.  
התמקמתי וסידרתי את הציוד שהכנתי מראש. הצצתי ברשימות כדי שלא לשכוח דבר, לקחתי את משקפי השחייה וכובע הים ויצאתי מהמתחם. לפי התוכנית, היו אמורים בן-זוגי אלון והבנות לקבל את פניי בקו הסיום, אולם לפתע הרגשתי צורך עז שהם יהיו לצדי בכל שלב. שאלתי טלפון נייד ממישהו וחייגתי לאלון: "אני זקוקה לכם לצדי... הער את הבנות והיו פה כשאצא מהמים", מלמלתי.
 
לפי התכנית, היו אמורים בן-זוגי אלון והבנות לקבל את פניי בקו הסיום, אולם לפתע הרגשתי צורך עז שהם יהיו לצדי בכל שלב. שאלתי טלפון נייד ממישהו וחייגתי לאלון: "אני זקוקה לכם לצדי... הער את הבנות והיו פה כשאצא מהמים", מלמלתי
 
עד הזינוק המתנו כשעתיים ובעודי צופה במתחרים הראשונים פנה אליי מתחרה והתחלנו לשוחח. התברר שגם לה הייתה זו תחרות שנייה. צרת רבים חצי נחמה. כמה דקות לפני הזינוק למים זה קרה שוב: אנשים שלא הכירו איש את רעהו החליפו חוויות והתרגשו בצוותא. נפלא!  
7:40. אני ועוד 126 ספורטאים זינקנו למים בריצה. שחייה אינה הצד החזק שלי ומהר מאוד מצאתי את עצמי מאחור. מצוף צהוב ראשון ימינה, מצוף צהוב שני ימינה... סיום. עוד במים הבחנתי בדמויותיהן המוכרות של אלון והבנות. עוד כמה מטרים של שחייה ואהיה בטוחה. יצאתי מאושרת מהמים וחילקתי נשיקות לכל אחד מהם.
ריצה קלה לעבר מתחם ההחלפות וחיפוש נואש אחרי אופניי והציוד. סימנתי את מיקום האופניים בקסדה הוורודה שלי, שהונחה על האוכף. התברר שזו הייתה טעות. האופניים נפלו והיו שרועים על הדשא והקסדה לצדם. בקושי רב זיהיתי אותם כשלי... וכבר קפצתי על האופניים והרכיבה הייתה מצוינת. עקפתי ונעקפתי ואף צחקקתי עם רוכב חביב בשנות ה-50 לחייו. דאגתי היחידה הייתה מפנצ'ר. "רק לא פנצ'ר", אמרתי בלבי, "אלוהים, רק לא פנצ'ר!". ואכן לא היה לי פנצ'ר.
 
בסוף הרכיבה ניתקתי את הרגל לפני הזמן ונקראתי לנזיפה אצל השופט. האמת היא שזה לא הטריד אותי כל כך. אין לי שאיפה לעמוד על הפודיום. שבתי במהירות לשטח ההחלפה והתארגנתי לריצה. ואז דיבר קול ברמקול. לא האמנתי למשמע אוזניי והחלפתי מבטים עם חבריי לשטח ההחלפה. האם מה ששמעתי הרגע נכון? עוצרים את התחרות! חם מדי! זו הייתה הנחיית רופא לעצור את התחרות ולהחזיר את הרצים. עזבתי את המקום מאוכזבת בתחושת פספוס.  אבל מה לעשות? זהו זה. וכך היה הטריאתלון השני שלי מאחוריי: 750 מ' שחייה, 20 ק"מ באופניים וקילומטר אחד לחניית הרכבים. 
מאת: אוסנת אור
 
 
Share

_________________________2_02.jpg

BANNER4.jpg

facebook.jpg

ofanaim_magazin199.jpgז

 
 
 
 
 
 
 
 

קוראים כותבים

מצאת מסלול רכיבה מענין? צילמת וידאו מגניב? הצטרף לקהילת הכותבים של אופניים! הצטרפותך תאפשר לך להוסיף ב"אזור הפרטי" אשר יופיע כאן כתבות ומסלולים, להשתתף בפורום אופניים, לנהל בלוג רכיבה, לקנות בחנות שלנו ולקבל עדכונים למייל בנושא אופניים

הניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים במייל על הנושאים הכי מענינים, המבצעים הכי חמים והחדשות האחרונות בנושא אופניים, הרשם לניוזלטר:

__________________________01.jpg

galil_ole_small.jpg

logo_jpg.jpg