top_logo.png

  _________________________2_01.jpg



        

גיאורגיה - מסע רכוב אל היופי

שבועות ספורים לפני שהצבא הרוסי שאט על מאות הטנקים ואלפי החיילים ששלחו ולדימיר פוטין ובובותיו לארצם היפה והפסטורלית של סטלין וגורבצ’וב, הספיקו שאול וחבריו לחרוש את הריה ועמקיה של מדינה בתולית זו וחזרו בזמן כדי לספר גם לנו איך היה. ואגב...גרוזינים לא היו שם.

 

אולם היוצאים. אם יש תור אחד שאני שמח לעמוד בו, זה התור בשדה התעופה- יש משהו מרגש ומיוחד באוויר הממוזג של הטרמינל. הצליל המקדים את קולה הנעים, אך אסרטיבי משהו, של הדיילת הקוראת לנוסעים שלא להשאיר חפצים ללא השגחה. תנועת העגלות השקטה על הרצפה החלקה והנימוס (היחסי) שפתאום מתגלה בכל אחד מאיתנו-הלא אנחנו בדרך לחופשה ובינתיים שום דבר לא בוער. לעמוד בתור שכזה עם ארגז הקרטון ובתוכו האופניים שלי זה שדרוג רציני. מבטי הנוסעים האחרים, שלא בדיוק מבינים מהו הארגז הזה, המונח בצמוד למזוודה שעל גבי העגלה- אחת הנוסעות, אשה מבוגרת, שכנראה חובבת מוסיקה קלאסית, פונה אלי בחיוך ואומרת: "אה אתם מהתזמורת, איפה תנגנו"? "כנראה בהרים", אני משיב לה וחיוך קטן עולה בי.וכך מתחיל הטיול לגיאורגיה

גם בשוויץ לא כל כך רע. לפרטים הקליקו כאן 

אולם הנכנסים
אחרי טיסה של כשעתיים וחצי נוחתים בטיבלסי הבירה. עיר גדולה שנהר מטקווארי (Mtkvari) הרחב והאפור חוצה אותה. גשרים, צריחי כנסיות ומגדלים. ישן וגם חדש. עיר אירופית עם ניחוח אסייתי – מזרחי, משהו. המכוניות בכבישיה רובן חדישות, החנויות ובתי הקפה קצת יותר נושנים, מזכירים את תל אביב של פעם. פה ושם בקרן רחוב גברים עומדים ומשחקים שש-בש. אנו פוצחים בסיור רגלי בעיר, מהגבעה עליה ניצב פסל אבן עצום של המלך ואחטאנג גורגסאלי, (Vakhtang Gorgasaliהרכוב על סוסו. נוסעים לעיירה גורי לבית המלון שם מחכים לנו ארגזי האופניים, בדרכנו מבקרים במנזר ג`ווארי (Jvari). המנזר, שפירוש שמו "מנזר הצלב", נבנה במאה ה- 6 (586-605) וממוקם למעשה מזרחית לעיר, על קצה מצוק ולכן יש ממנו תצפית נהדרת על מפגש הנהרות, (Aragvi - Mtkvari) מראה שאסור להחמיץ. בצמוד לכנסייה נמצא צלב העץ הקדום והקדוש שהוצב במקום על ידי נינה הקדושה כדי לציין את מועד הכניסה של הנצרות לגיאורגיה. (337 לספירה)

יאללה רוכבים
עם בוקר האופניים מועמסות בשיטת המזרון-אופנים-מזרון (הצוות דאג למזרוני גומי דקים ומתקפלים-כאלה של תרמילאים) ואנו יוצאים לאגם בזאלאטי (Bazaleti) ממנו נתחיל לרכוב במגמת עליה אל הרי הקווקז. השביל לפעמים מתעתע בנו, נחבא ומתגלה בתוך העשב. עליה לא פשוטה של 12 ק"מ. צוברים גובה, הנה האגם ממנו התחלנו כבר ניראה למטה. מזג האויר אידיאלי לרכיבה וארז המדריך מוביל ומושך במרץ. למרבה הפלא זקן וחמורו העמוס בשקים, כנראה מכירים את השביל טוב יותר ונמצאים תמיד לפנינו עוד עליה ועוד אחת, השרירים נמתחים במאמץ ולמרות שלא חם אנחנו מזיעים כהוגן.ככל שעולים יותר בגובה הצמחייה מידלדלת. את היער חצינו כבר מזמן ועכשיו אנחנו בקטע מישורי(נדיר). בליבו של אחו ירוק ופורח בשלל צבעים אנו עוצרים. הפסקת צהריים אל מול הנוף המדהים. האגם מתחתינו, ההרים שראשיהם גבוהים מהעננים (אלוהים, נגיע עם ערב) לפנינו. מהג’יפ המלווה מגיע אוכל. חיש קל שמיכה גדולה נפרשת על העשב. ירקות טריים (עגבניות מדהימות בטעמן) נחתכים לפרוסות, גבינות קשות וכמובן חצ’פורי, לרב,אחרי יום רכיבה הלחם הזה תמיד טעים עוד יותר. בכוחות מחודשים, אחרי קפה קטן ומנוחה אנו ממשיכים ברכיבה. טיפוס אחרון מהשטח אל הכביש ואנומגיעים לקצהו הצפון מערבי של אגם זינוואלי (Zhinvali) מעליו נישאת מצודת אנאנאורי (Ananuri). דוכנים של מזכרות ברחבת הכניסה וטעימה ראשונה, לחלקנו גם אחרונה, של צו’רצ’-חלה, ממתק עשוי קריש סוכר ענבים וממולא באגוזים.

על הדרך הצבאית
נוסעים לגודאוורי (Gudauri) עיירה בהרים המושלגים בגובה 2100מ’ משם נתחיל מחר בבוקר את הרכיבה לאורך הדרך הצבאית. מגיעים לפנות ערב ופורקים את האופניים מהמשאית. כאן בגובה כבר קר ממש. ריח ארוחת הערב המתבשלת במטבחו של המלון הקטן מזרז את כולנו. מסיימים את ההתארגנות וממהרים למקלחת . אופס..אין מים, בקומה העליונה בקושי יוצא זרזיף קטן מהברז, ככה זה שכל הברזים נפתחים בבת אחת. אני מוותר, שם עלי טרנינג ויורד לחדר האוכל הקטן - בעצם שולחן אחד ארוך, עמוס במטעמים שחלקם כבר מוכרים. לצדו כורסא ואח גדולה דולקת ומפיצה ריח נעים.אוכל, יין, צחוקים והולכים לישון - מחר קמים מוקדם. בוקר. אוויר קר, שלג על פסגות ההרים הנישאים מעלינו. יוצאים ברכיבה ממש מפתח המלון הנוף מהמם. הרים מכוסים בירוק אחיד כמו יד גדולה פרשה עליהם צעיף ענקי. את הירוק הזה חורצים ערוצי נחלים ובהם כתמים לבנים בוהקים באור השמש שמידי פעם מופיעה בינות לעננים. עוד לפני שהתחלנו לרכוב התחלנו לצלם. פה ושם עדר סוסים מקשט את המדרון הירוק. מגיעים למונומנט, שימנו מביים את האופנים של כולם כדי לצלם בזוויות מדהימות אל מול הנוף שלא מתרגלים אליו. המשך הדרך צפונה, מביא אותנו למעבר ההרים ג`ווארי (Jvari Pass), הנמצא בגובה 2834 מ`. במקום צלב אבן אדום, שנבנה ב- 1824 על ידי גנרל רוסי והממוקם מימין לאבן הדרך של המעבר, על גבעה מעט רחוקה מהדרך. בהמשך הנסיעה צפונה, עוברים 2 מנהרות (או שעוקפים אותם). אחרי המנהרה השנייה, במרחק של כ- 1 ק"מ, נמצא מצד שמאל של הדרך, אתר סלעי הגיר המומס - טרוורטין. כיון שבאזור זה יש נביעות מים העשירים במינרלים, נצבעים הסלעים בגוונים שונים של חום ואדום ונותנים למים טעם של סודה. עוצרים מצטלמים ומצלמים. ולא תאמינו....אפשר אפילו למלא מים.

היי שרונה.
ממשיכים צפונה. הדרך ברובה רחבה ונוחה לרכיבה, מידי פעם חולפת מכונית. עכשיו אפשר לפתח מהירות או לחילופין לרכוב בנחת בדאבל, אגב שיחה. עוברים דרך הכפר סיוני שבו כנסיה שהייתה סגורה. הפסקת קפה קצרה וממשיכים לרכוב עד לעיירה קאזבגי מהלך 43 ק"מ מגודאורי. עוד כמה דיוושים ואנו ברחוב הראשי של העיירה. הרבה זוגות עיניים מביטות בתמיהה על קבוצת הרוכבים הצבעונית משהו, שחדרה כך לפתע אל שיגרת חייהם. עולים בשביל לבית של שרונה - Guest House Sharona שרונה, אשה נמרצת ופעלתנית שעושה הכל הכי טוב שהיא יכולה ותמיד עם חיוך. אתה מרגיש שהיא נותנת באמת ואיכפת לה שיהיה מספיק לכולם, שתהיה מרוצה.

זמן להתמגן
בבוקר, בגלל מזג האוויר הערפילי, יוצאים לרכיבה קצרה צפונית לעיר וחוזרים עם צהרים לנוח. רק אחה"צ כשהערפילים שעטפו כל הבוקר את ראשי ההרים מתפזרים ולאחר מנוחת צהרים שתרמה לחידוש הכוחות אנו מתחילים את הטיפוס לכנסיה השוכנת בגובה 2170 מ’. הטיפוס קשה, כ 530 מ’ טיפוס מצטבר בשביל מתפתל לאורך 5 ק"מ, חלקה של הדרך בחורש. פעם קר פעם חם אבל לרוב מקסים. בתי הכפר הופכים לקטנים יותר אחרי כל פיתול והעננים קרובים וזהובים ככל שעולים. היופי המיוחד הזה עושה את הדיווש המאומץ לקל יותר. כדי להגיע לכנסיית גרגאתי טריניטי (Gergeti Trinity Church), הידועה גם בשם כנסיית צמינדה סאמדה (Tsminda Sameda) "השילוש הקדוש", יוצאים מהחניון של העיירה צפונה, במזלג ליד המזרקה והעמוד השחור, פונים שמאלה עד לגשר, חוצים את הנהר ומיד פונים שוב שמאלה לדרך המתחילה בכפר גרגאתי (Gergeti). בהצטלבות הראשונה בתוך הכפר, פונים ימינה אל השביל העולה. כשאנו יוצאים מהכנסייה האור הרך של השמש הנוטה לשקוע מזהיב את צריחיה. מתחתינו משייטים באיטיות עננים לבנים צמרירים גם הם נצבעים בזהוב אדמדם. בתי הכפר מבצבצים רחוק למטה. קריר, ועוד כשעה יתחיל להחשיך. מתכוננים לירידה, לכולנו ברור שזו, תהיה קשה ומאתגרת אך גם טומנת בחובה הנאה גדולה ו...חלילה, גם אפשרות להתרסקות. ארז מבקש לרכוב בזהירות. זה הזמן להתמגן, למי שעדיין לא. אני מרגיש איך הדריכות עולה בתוכי, מחליט לעצמי ליהנות אבל גם להיזהר שלא להיסחף,תרתי משמע, בירידות. אני שולף בזריזות סט אלן, בודק חיזוק ברגים, מחליף את משקפי השמש "במשקפי חושך"-משקפי מגן שקופות - שכן כבר שעת דמדומים. מהדק את רצועות מגני הידיים, רוכס עד למעלה את מעיל הרוח הדק ויוצא. עכשיו השביל פנוי.

המהירות גוברת, הגוף נשען לאחור, חותך את האוויר כמו תער- האוויר הקר נעים בפנים. משקפי המגן מעט רוטטות, אבל חוסמות את האבק או כל אבן שיכולה לקפוץ, במיוחד כאשר אני חולף על פני רוכבים שירדו לפני. אני מקפיד לבחור קו רכיבה, מנסה מבעוד מועד לקרוא את חריצי השביל. מאט בפיתולים מגביר מהירות בישורת. פה ושם מקפיץ גלגל מעל תלולית או חריץ שכמו במפתיע צצים ונהנה מכל שניה. פתאום איך שאני יוצא מפיתול, מגיח מולי טנדר ענקי השועט במעלה השביל. כנראה בגלל כיוונה של הרוח ורחש הצמיגים לא שמעתי אותו צופר, למזלי אני מצליח להאט ולהיצמד לדופן קיר הסלע שמימין. הוא עובר בלי לראות אותי בכלל, תוך שמעלה ענני אבק. עכשיו הוא כבר בשביל שמעלי ואני שומע אותו צופר, אבל גם דוהר וחושב על חברי הרוכבים שמאחור, שרק יעבור גם אותם בשלום. ממשיך בדהירה למטה כל הנוף כמו מתקרב אלי. בתי הכפר גרגאתי כבר מולי ומתחתי. משהו בירידה הזו מזכיר לי טיסה. עכשיו אני לקראת נחיתה, זה השלב שצריך להיזהר יותר. עוד פיתול, עוד שניים ואני גולש בישורת האחרונה של השביל. מחכים, כולם מגיעים עם חיוך גדול על הפנים והמבטים שאומרים וואו, איזה כף - 5 ק"מ של ירידה מדהימה בנוף משגע.

בנקודה זו אנו מתחלקים לשתי קבוצות. אלו שירדו אל הכפר בדרך הראשית, ואנחנו שנמשיך בסינגל קצר עד לכפר. הסינגל, הפתעה, כמו הצימוק שבעוגה. צר וכולל מדרגות סלע, בעצם מין שביל רועים המקצר את הדרך לכפר טריאנתי. אני סוגר בסוף את טור הרוכבים. הקטע האחרון שלו עובר בין בתי הכפר מזגזג בין החצרות כשלפתע הם נעלמים מעיניי. אני עוצר מנסה להבין היכן יכלו לפנות. מחליט להמשיך לבדי ישירות אל הרחוב המרכזי בכפר בטוח ששם כבר אפגוש אותם. אני ממשיך בדהירה בשביל הצר מחפש את הדרך הרחבה יותר שתיקח אותי למרכז הכפר חותך שמאלה חזק, בחיבור של השביל לדרך הרחבה, ומוצא עצמי בתוך עדר פרות! חריקת הצמיגים מחרידה את עדר הפרות שכמו ים סוף נחלקות אל שני צדי הדרך ואני חולף בתוכם מספיק לקלוט את מבטה המופתע של הרועה הקשישה. חוזרים לעיירה אל המקלחת ואל ארוחת הערב של שרונה. עם בוקר אנו נפרדים ממנה כמו מבן משפחה -נישוקים וחיבוקים, תודות וברכות להמשך דרכינו . על שולחן האוכל הגדול השארנו מתנות קטנות לה ולילדיה. עוד שלושה ימי רכיבה לפנינו החל ממחר נרכב דרומה לעמק סנו, לכפר ג’וטה ונטפס להר צ’אוחאובי. עוד בהמשך רכיבה לסגארואודו, מקלחות משותפות, עוד יין וצחוקים. היה כיף גדול וחבל שנגמר.

יצאנו ברכיבה מהעיירה קאזבקי כשכל שאר ציודנו הועמס על משאית. עם בוקר נפרדנו משרונה ובני ביתה שאירחו אותנו ביומיים האחרונים והיו לנו לבית. נופפנו לשלום לשכנים שברחוב ולבעלי החנויות שכבר הספיקו להכיר אותנו. האוויר הקריר היה מעורר. הרגליים כבר החלו לדווש במרץ ובקלילות על הכביש הראשי לכיוון דרום. אחרי 5 ק"מ פנינו שמאלה אל עמק סנו. חלפנו במישור על פני כפרים קטנים. בצידי השביל אבני סלע ענקיות שעוצבו בהן פנים ודמויות ביד אומן . מכאן מתחיל טיפוס מתון וארוך בשביל הרים לאורך המצוק. ככל שאנו מתקדמים לאורכו, המצוק שמימין לשביל נעשה תלול יותר. בתחתיתו נחל זורם ברוגע ומימיו שקופים, מהעבר השני הרים בעלי פסגות מחודדות. אני משתדל לרכוב בצידו השמאלי של השביל רחוק משפת המצוק. הרכיבה היא בעלייה מתונה וממושכת כ - 6 ק"מ עד לכפר דג’וטה.

הנוף המדהים הזה כמו פותח משהו בגוף . רווחים נפתחים בין הרוכבים. שקט, כל אחד עסוק במחשבותיו . הרגליים כמו מדוושות מעצמן בקצב קבוע. מידי פעם חולפים אחד ליד השני, ולפעמים גלגל קדמי כמעט ונושק לרגע לגלגל אחורי של רוכב אחר . עכשיו יש לי זמן להרהר הרהור רגוע, אני נזכר בדברים שכתב לנו אדר – מנהל הטיול, בשלבי ההכנה. בין כל ההכנות הלוגיסטיות, נתבקשנו לחשוב מה מביא כל אחד מאיתנו לטיול כשהכוונה היא לא לפריט זה או אחר, אלא, למשהו מתוך עצמנו.

מגיעים לכפר דג’וטה שנראה כאוסף בתים הבנויים משילוב של עץ, אבן, פחים וכל חומר מצוי אחר. כולם בנויים על צלע ההר כשנחל שוצף משמש כמקור מים לתושבים ולבעלי החיים, המהווים מקור פרנסה. אלו הם אנשים פשוטים שחיים בטבע. בין הבתים והחצרות שבילי בוץ צרים והצמחייה הירוקה הפורחת טבעי, עוטפת את הכל ומתערבבת עם חלקות הירק הקטנות.

ביום שהגענו היה כנראה "יום שוק"- שתי מכוניות מסחריות גדושות בסחורה שהגיעו מהעיר הציעו מיני מצעים וכלי בית שנפרשו על העשב. נשים בחנו את הסחורה והתייעצו עם חברתן, ניהלו מקח וממכר עם הסוחר. מסתבר שאומנות המכירה והקניה זהה בכל מקום, בכפר נידח בצפון הרי הקווקז, כמו גם בחנות בגדי מותגים בקניון עזריאלי. החננו את אופנינו על כר הדשא בחסותו של הג’יפ המלווה, ופנינו להליכה רגלית בשביל עיזים אל מרומי הר הצ’אוחבי. כאן בגובה של כמעט 3000 מ’ יש לאוויר איכות אחרת. דלילות החמצן מורגשת. ומי שרגיש כמוני, מרגיש מסוחרר כמו אחרי 2-3 כוסות בירה יותר מידי. משהו בשיווי משקל לא בדיוק מפוקס, מעין תשישות נעימה. הבטנו אל פסגת ההר, הערפילים סביב נראו כמו חוטי סוכר של "שערות סבתא", שגולשים מטה והופכים לענן. שקט סביב.

ירדנו חזרה לכפר ושם ציפתה לנו הפתעה. את ארוחת הצהרים עשינו הפעם בביתה של דליה. זו הייתה הזדמנות פז עבורנו להיכנס לבית בכפר הנידח והקטן הזה. בבית יש שני חדרים. חדר מיטות וחדר נוסף ובו שולחן אוכל וכמה כלים. כדי לעבור מחדר לחדר צריך לצאת החוצה. המטבח במבנה אחר וברז המים בחוץ, לידו מתקן עץ ליבוש כלים. דליה ערכה כלים נאים על שולחן האוכל המכוסה במפה צבעונית, שידרגה לנו את הארוחה ביוגורט עם דבש מעשה ידיה ומזגה תה חם וריחני לכל מי שהושיט את כוסו...בעבר שהתה כעובדת זרה בישראל והיא נהנית להפגין את מעט עברית שעוד זכרה.. השארנו בידיה גלויות עם נופי הארץ ומעט כסף שנאותה לקבל רק אחרי הפצרות רבות. חזרנו אל האופניים ודהרנו כל הדרך במורד – נזהרתי בירידה, אך בעיקר נהניתי ממנה . בדרכנו חזרה פגשנו קבוצת רוכבים ישראלים עם מדריך מקומי, היה מרגש להחליף חוויות, אינפורמציה ואיחולים למזג אוויר נוח. חזרנו לכביש שם חיכה לנו המיניבוס שלקח אותנו דרומה על הדרך הצבאית אל מלון קטן בכפר ליד גדאורי.

למחרת יצאנו מזרחה מהלך נסיעה של כשעתיים אל קוואשטי. התחלנו לרכוב מקוואשטי לכיוון הכפר טיאניתי. לאחר ביקור קצר בכפר, התוכנית למחר הייתה לרכוב מאזור גומבורוס קאדי לכיוון העיירה סאגרג’ו. , בפועל זהו יום רכיבה קליל. דיוושנו בלא שביל באחו ירוק, ממנו גלשנו חזרה אל השביל שהוביל אותנו לחורשה צפופת עצים. שחררנו שרירים ונחנו מעט, שתינו קפה חזק שנתן לנו כח להמשיך. מדי פעם חצינו ערוץ של פלג מים, התחרנו זה בזה כמו ילדים מי יעבור את הנחל כשהוא הכי פחות נירטב. כל אחד מהרוכבים עבר בתורו תוך קריאות עידוד ועצות שצעקו אלו שכבר עברו, צחקנו כמו ילדים. חבל ארץ זה במזרחה של גאורגיה שונה בנופו, הוא מאופיין במזג אויר חם וצחיח, מישורים רחבים, גבעות עגולות, עליות וירידות מתונות. ההרים הגבוהים הרחק מאחורינו. יום רכיבה נוסף הגיע אל סיומו ועם ערב נסענו לעיירה סאגרג’וSagarejo . את הלילה העברנו בביתה של משפחה מקומית .

בדרכנו למקלחות, הוגנבה שמועה לאוזננו שבעיירה יש בריכת שחיה אולימפית - או שכך היא ניראתה לנו באותם הרגעים. אחרי 5 ימי רכיבה, שמחנו לגלות כי אכן יש בריכה נאה, ובה מים כחולים מוארים בתאורה צבעונית. לצערנו לא התאפשר לנו לרחוץ בה בשעה זו. למחרת יצאנו ליום הרכיבה האחרון. השביל הוליך אותנו לכפר. גבעות וירידות ומזג האוויר שהיה חם ויבש. כמעט שכבר אין צמחיה. במרחק לא רב מכאן מתחיל הגבול והמדבר של אזארביג’אן. סינגל פה וקטע טכני שם, והופ האופניים של איציק מתחילים להשמיע חריקות מחשידות ומקבלים תכונת שיכוך יתר מוזרות. מה שהתגלה בבדיקה מהירה כשבר בשלדה באזור הציר המרכזי. מזל שעל רכב הליווי היו איתנו אופניים חלופיים- אופני הארו ז"ק הורדו מהג’יפ. החלפנו במהירות את הכידון, כי את המקורי של ההארו העברנו לאופניו של שימנו ידידנו (הסיפור בחלקה הראשון של הכתבה) והמשכנו עד למנזר שהתגלה מאחורי העלייה האחרונה לטיול זה.

המנזר החצוב בתוך הסלעים האלה נחצב במאה השישית כמתחם מנזרים, ונקרא על שמו של דויד גרשה (David Gardeza).. הסלע החזק ומזג האוויר היבש הקפיאו את הזמן, והמקום נראה כפי שהשאירו אותו הנזירים, לפני כ- 1,400 שנה. זהו קומפלקס מערות, מדרגות ומבוכים החצובים בסלע באופן מעורר פליאה, כשהם משתלבים בכנסיה ובחדרי המנזר שנוספו בתקופה מאוחרת יותר. הנזיר דוד, שהיה אחד משלושה עשר אבות הנזירים שהגיעו מסוריה והתיישבו במערה על מדרונה של גבעת גרשה, בנה את המנזר הראשון.

במשך הזמן התפתח המקום והפך יעד לעולי רגל, שהאמינו כי שליש מהאוצר הרוחני של ירושלים נמצא כאן. האגדה מספרת כי הנזיר דוד עלה לרגל לירושלים, אך לא היה מסוגל, נפשית, להיכנס לעיר. הוא החל לחזור לכיוון גאורגיה, כשרק שלוש אבנים מירושלים בכיסו. באותו לילה חלם מלך ירושלים חלום שמישהו לקח את השלום הרוחני מירושלים. חייליו צעדו בעקבות דוד, דרשו ממנו שתיים מהאבנים והשאירו לו אבן אחת, אותה לקח לגאורגיה. האבן נשמרה בקתדרלת ציוני בטביליסי, והיא נלקחת כל שנה בטקס דתי מיוחד לגרשה. שעת צהריים מאוחרת תחת צילו של עץ בודד, אנו פורשים ארוחת צהרים חגיגית משהו, מרימים כוסית לחיים לרגל סיום הרכיבות. את חגיגות סיום המסע נחגוג יותר מאוחר, הערב, במסעדה אותנטית בטביליסי.

עלינו למיניבוס במצב רוח מרומם. הרכיבות עברו לשמחתנו בשלום ובהנאה גדולה. מוסיקת ריקודים אותנטית הציפה אותנו מהרמקולים בירכתי המיניבוס. בדיחות וצחוקים עפו באוויר עד שתפסה אותנו התנומה, כל אחד מאיתנו בקטע אחר מהדרך הארוכה לבירה טביליסי. את פרוק האופניים ואריזתם סיימנו במהירות בדיוק כשהתחיל טפטוף גשם דק. בארץ היפה הזו, בליבה של הבירה טיבלסי - מוקד הפעילות הפוליטית , גם מזג האוויר קצת הפכפך כמו המצב הפוליטי - צבאי שתוך ימים ספורים השתנה. משקט של טבע מדהים לקרבות דמים והפגזות תושבים. איזה מזל היה לנו – עוד בגלגול הזה..

כאן המקום להודות לחברים מ "בוץ הרפתקאות" - לאדר מנהל הטיול ולארז שהוביל את מרבית הרכיבות, אשר קיימו את כל אשר הבטיחו - את היופי וההנאה, את הקושי והחוויה. תודה.

מספר טיפים לפני יציאה למסע אופניים בחו"ל:

· רצוי לקחת את האופניים לטיפול מקצועי כשבועיים לפני היציאה.

· אל תחכו לרגע האחרון על מנת לא להיתקע ללא חלפים.

· מומלץ לרכוב רכיבה או שתיים לאחר הטיפול על מנת לוודא שהכול תקין.

· בלמים: מרפי אף פעם לא בחופש - ולכן כדאי לבדוק את מצב הבלמים, להחליף רפידות שמצבן גבולי או שעבר זמנן. 
צמיגים: לא לצאת לטיול עם צמיגים פגומים, שחוקים או יבשים.

· שפיצים: לבדוק ולהחליף שפיצים "עייפים".

· סריקה כללית: לבדוק האם אין סדקים ועיוותים בשלדה, במוט הכסא וחלקיו. מומלץ לעבור ולחזק את כל הברגים.

· מומלץ להחליף, גם אם עוד לא עבר זמנם, את השרשרת וגלגלי השיניים, השקעה לא גדולה שתמנע עצבים ובזבוז זמן בטיול שהשקעתם בו את מיטב כספכם.

· לבדוק את מצבו של המעביר האחורי והאם מתבצעת החלפת הילוכים תקינה.

· לאתר וטפל בכל רחש חשוד במיוחד במערכת ההינע.

מה לוקחים לחופשת אופניים?

ביגוד:

לטיול של שבוע (6 ימי רכיבה נטו),רצוי 3 סטים של בגדי רכיבה. לא תמיד יש אפשרות וזמן לכבס ולייבש. מזג האוויר ואופי הטיול (טיול כוכב או טיול נודד) הם פרמטרים שצריך לקחת בחשבון. מעיל רוח קל ועמיד לגשם כזה שנכנס לתיק הרכיבה-קחו אותו תמיד. גם אם הבוקר נראה אביבי, אף פעם לא מיותר. שרוולי ידיים ורגליים הם פתרון נוח למזג אוויר משתנה. השעות בהן תהיו על "אזרחי" הן ספורות ולכן אפשר להסתפק במעט בגדים לערב.

רצוי לשאוף למשקל נמוך של הפריטים הפחות חיוניים כדי לאפשר את הציוד לאופניים הכבד יותר , שהרי סך כל המשקל מוגבל.

הציוד הבסיסי שניקח איתנו לחופשה, זהה לזה שאותו ניקח לכל טיול עומק רציני בארץ - רצוי תיק רכיבה גדול ונוח שיאפשר לשאת בו כלי תיקון, מעיל קל , מגני ברכיים ומרפקים, תיק עזרה ראשונה קטן, קרם הגנה לשמש ולא נשכח גם פנס ונצנץ למקרה שנגיע לחושך. בנוסף הצטיידו ב 2-3 פנימיות רזרביות, כלי תיקון אישיים,- מפתח 15 מ"מ לפרוק פדלים, רפידות ברקס, אוזן להחלפה, חוליית שרשרת, כלי ניקוי ושימון.

אם יש לכם חלקים ייחודים או בעייתיים באופניים דאגו להביא בעצמכם חלפים מתאימים

ככל שהפרנויה והמקום במזוודה מאפשרים.

את רב הציוד ניתן לארוז בתוך ארגז האופניים כך יהיה לכם מקום פנוי במזוודה.

במידה ויש רכב ליווי לאורך המסלול אפשר להתארגן על ציוד קבוצתי הכולל:

משאבת רגל, משאבת בולם, פנימיות וצמיג רזרבי. שרשרת חליפית, מפתח קרנק,

ארגז כלים עם מפתחות שונים וברגים, ציוד עזרה ראשונה נוסף ואפילו אופניים שלמות שישמשו כאופניים רזרביות.

טל. סלולארי - במידה וקיבלתם חלופי בגלל ששלכם אינו מתאים לשימוש בחו"ל- קחו גם את המכשיר המקורי שלכם שבו יש את כל הזיכרונות. לכו תדעו את מי תצטרכו ומתי, כדי לשלוף ממנו את מס. טלפון הדרוש.

ולא לשכוח ליהנות ולחזור הביתה שלמים ובריאים.

 
Share

BANNER4.jpg

aaa22.jpg

facebook.jpg

panaracer.jpg

ofanaim_magazin199.jpg

small_baner_motoofan.jpg

 

קוראים כותבים

מצאת מסלול רכיבה מענין? צילמת וידאו מגניב? הצטרף לקהילת הכותבים של אופניים! הצטרפותך תאפשר לך להוסיף ב"אזור הפרטי" אשר יופיע כאן כתבות ומסלולים, להשתתף בפורום אופניים, לנהל בלוג רכיבה, לקנות בחנות שלנו ולקבל עדכונים למייל בנושא אופניים

הניוזלטר שלנו

לקבלת עדכונים במייל על הנושאים הכי מענינים, המבצעים הכי חמים והחדשות האחרונות בנושא אופניים, הרשם לניוזלטר:

__________________________01.jpg

galil_ole_small.jpg

logo_jpg.jpg