[נמרוד כהן]

והפעם חברים, תקבלו תצפית עם טעם אחר, עם שיק של חו"ל, מהסיבה הפשוטה שהצופה סגר כבר עשרה ימים ב-Whistler, קנדה.

וויסלר היא ליבה הפועם של תרבות רכיבת האקסטרים העולמית, פארק האופניים הגדול, המושקע והמוטרף בעולם ומכונת ייצור כסף, שגרמה לכל אתרי הסקי הרציניים בעולם לבנות ולפתח שבילי אופניים ייעודיים בשטחם, כדי שלנו יהיה כיף ולהם תהיה הכנסה יפה גם בחודשים היבשים.

הוילאג’

אתה מגיע לעיירת סקי קלאסית, עם הבנייה המדהימה מעץ, גגות הרעפים המשופעים חדות ומלונות הפאר שיש בכל אתר רציני בעולם. יש הרבה ירוק מסביב, כמה כבישים לא רציניים והרבה שבילי הליכה ושבילי אופניים דו כיווניים, שמקשרים כל נקודה בעיירה. האמריקאים אומרים שוויסלר הוא אתר הסקי והסנואובורד הטוב ביותר בצפון אמריקה. לב העניינים נמצא בוילאג’, בו מרוכזים כל בתי הקפה, המסעדות, הבארים והחנויות, ובקצהו נמצא הרכבל של פארק האופניים. בוילאג’ אסור לרכוב על אופניים. בכל שנייה מישהו או מישהי הולכים מולך עם מכונת דאונהיל מדהימה.

הכוכבים

עוד יומיים מתחילים תשעה ימי תחרות האקסטרים הגדולה ביותר בענף האופניים, הקראנקוורקס (Crankworx). למעשה זהו אירוע עצום ממדים המורכב משורה של תחרויות ומופעים במספר דיסציפלינות כמו דואל סלאלום, פור קרוס, דאונהיל "מסורתי" על מסלול ה-A Line המפורסם, דאונהיל אנדורו היורד מרכבל הגרבנזו העליון (שיא המסלול של סם היל כמדומני עומד על משהו כמו 15 דקות...) וכמובן תחרות הסלואפסטייל הגדולה והמפורסמת בעולם. כבר שבוע שנאספים לכאן כל המי ומי של הענף מכל קצוות תבל. האחים את’רטון, שלישייה בריטית שלקחה את שני תארי אלופי העולם בדאונהיל השנה, מסתובבים פה בעיקר עם עצמם. האחות הצעירה, רייצ’ל, או רחל בשבילנו, גבוהה ממני בערך בראש והרוחב די דומה. סם היל, הרוכב האוסטרלי המהיר בעולם קונה לידנו משהו לאכול ולידו בן קבוצתו הבריטי הצעיר והמוכשר, בראנדון פרקלואו. סדריק גראסייה הבלתי נלאה, מברך אותנו לשלום ביחד עם סב, המכונאי שלו, ומיד מצטופפים לידו מטי להיקונאן, הרוכב הפיני של רד בול שניצח את הוורלד קאפ של שאמפרי וגם שבר את הגב בשנה שעברה, ג’וש ברייסלנד, הרוכב הצעיר של הסינדיקאט של סנטה קרוז, ארוך ורזה כמו איטריה, ג’ורדי לאן השמנמן והאינטנסיבי ועוד כמה שאני לא מכיר.

אנחנו עוצרים בין ראן לראן לשתות משהו וכל הזמן משחקים את משחק הזיהויים – הנה בריאן לופז על שלדת קפיצות ופור קרוס לבנה מקרבון של אייביס, הנה האחים לקונדרוי, שני החבר’ה הכי שרוטים בעולם שכולו שרוטים, מסתובבים על הרדטיילים ביחד עם וויין גוס, מיודענו שקופץ מעל גמלים, הנה אנדרו נית’לינג על המונגוז המאותגרים אסתטית שלו והנה כריס קובאריק הגרביל, על M6 יפהפיים עם הדוראדו החדש של מאניטו. באיזשהו שלב, אתה מתרגל לזה ומפסיק להתלהב, אבל התחושה שאתה נמצא במרכז הסצנה העולמית, הולכת ומתעצמת.

הבנות

אנחנו לא מפסיקים להתפעל פה. מהניקיון המושלם בכל פינה, מהיופי של הטבע העוצמתי ומלא ההוד, מאיכות ורמת המסלולים והסינגלים, ומהבנות. לא רק כשיושבים בוילאג’ על איזו מרפסת של בר, על הבירה שאחרי, אלא גם ברכיבה מאחוריהן בשבילים עצמם ובתור המתמשך לרכבל. כל בחורה שנייה כאן חזקה ממך, בכושר ממך, עושה סקי וסנואובורד בחורף והייקינג, טיפוס צוקים ואופני הרים בקיץ, כמעט כולן כאן עובדות סביב תעשיית התיירות על מנת ליהנות מהתחביבים שלהן לאורך כל השנה.

הבנות של וויסלר אולי עובדות בניקיון, מלצרות, ברכבל או בגינון, אבל הן אתלטיות לגמרי, וזה לא מפריע להן להיות נשיות, להשקיע בבלונד ובקעקועים המתבקשים שמאוד אופנתיים פה. החיים פה מושכים אותן מכל העולם – אוסטרליה, אנגליה וכמובן ארצות הברית וקנדה רבתי. אנחנו חבורת גברברים מכל הסוגים – נשואים, רווקים, צעירים, מבוגרים – וכולנו מסתובבים כאן בהבעה של השתוממות והערצה. ת’כלס, לא ידענו שאפשר ככה. גם יפה וגם רוכבת טילים.

האופנה

כשאתה מרכז הסצנה, ההשפעה שלך אדירה, לאורך ולרוחב, ואפשר להרגיש אותה בכל העולם. עבור וויסלר נבנו אופני הפארקים הראשונים בעולם (של חברת קונה). כיום, כמעט כל חברה מייצרת אופני פארקים, מעין הכלאה בין אופני פרירייד, מכונת דאונהיל ואופני קפיצות וסלואופסטייל.

קוד הלבוש הסטנדרטי כאן מתחיל עם נעלי Five-Ten, מגני ברך קצרים, מכנסי באגי אופנתיים של אחד המותגים, טי שירט מטריקו, קסדת פול פייס, עדיף של טרוי לי דיזיין, וזהו. יודעים מה, הרוב רוכבים גם עם כפפות (כריס קובאריק לא). מיגון גוף מלא? רק לחנונים – ואני ביניהם. מגני מרפקים? רק לאלו שלא מוכנים ללכת עד הסוף. מנשא מים על הגב? כנ"ל. החוקים פה אכזריים, הפלצנות גבוהה והסטייל מחייב. אם תשים בטעות את חליפת הלחץ שלך על החולצה ולא מתחתיה, צעירים מביני עניין, כמו דן דורון שלנו, יתפדחו לרכוב איתך.

סם היל הוציא גרסה מיוחדת משלו לנעליים של Five Ten והדגם הפך מיד לרב מכר. היל גם החל לרכוב עם כידונים ברוחב שערורייתי, וכיום כל חברות האביזרים מייצרות מפלצות ברוחב 800 מ"מ – והקהל קונה. רוכב קנדי צעיר וסופר-כשרוני בשם סטיב סמית’, מתחרה ומנצח כשהוא לבוש תמיד במכנסי מוטוקרוס ארוכים, ועשרות ילדים כאן רוכבים על שלדת Cove Shocker זהה לשלו עם חליפות טרוי לי תואמות. ומה עם הבנות? בדיוק כמו הרוכבים הקולים, גם הרוכבות הקוליות לא מאמינות במיגון. ג’ינס, מגני ברכיים מתחת (רואים מתחת לקרעים), וגופייה, שיראו את הקעקועים והפירסינגים. לבנות קסדות, ביגוד, כפפות ואפילו אופני פרירייד בצביעות מיוחדות. מיני טרנדים נוספים שנצפו כאן הם גרביים ארוכות (הכי טוב עד מחצית השוק) – אופנה שנראה לי שדווקא לאנס ארמסטרונג פצח בה - ג’ינסים סקיני כמו של רוכבי BMX וסטריט וחולצות כפתורים. שלא תגידו "לא ידענו".

השבילים

פעם, כשגרתי בתל אביב, אחד השכנים שלי שם מדבקה על ארון החשמל "למה לא כמו אמסטרדם?". כיוון שגרתי בקומה שמעליו, ראיתי את ההברקה הקופירייטרית הזו כמה פעמים ביום. מעכשיו אמור "למה לא כמו וויסלר?". זה לא שהשבילים פה הכי טובים בעולם, או הכי טכניים בעולם או הכי מטופלים בעולם. זה שילוב מוצלח ומהנה של כל אלו. יש את השבילים הבנויים בעזרת מחפרונים וציוד מכאני כבד (Excavated Trails) – מהירים מאד, חלקים למשעי ועתירי ברמים עצומים, טייבלים ודאבלים. אלו מציעים לך מעין לונה פארק של זרימה מטורפת, מהירות משכרת וזמן אוויר שלא חווית בחיים. פרט לברמים וקפיצות, אין בהם קטעים טכניים של ממש, וכדי למזער פציעות ולהגדיל את ההנאה והלימוד, רוב הקפיצות בטוחות ובסגנוןTable Top (דמוי טרפז), כך שגם אם לא תנקה אותן, לא יקרה לך כלום.

לעומתם יש ים שבילי North Shore עם גשרים בכל רוחב ודרופים במגוון גבהים. אלו טכניים ואיטיים יותר ודורשים ריכוז ויכולות שונות במעט. עלו לרכבל העליון, ה-Garbanzo, ותמצאו את שבילי הדאונהיל האכזריים שיש על ההר הזה. שיפועים ומהירויות מטורפות, קטעי שורשים מלחיצים לאללה כשיבש וברמת הבלתי אפשרי כשרטוב ודקות ארוכות ללא הפסקה של ירידה וטכניקה וירידה וטכניקה...

הרוכב הקנדי הממוצע אוהב הכל, גם את מסלולי הדואל-סלאלום והקפיצות שיש בתחתית ההר, והוא טס אותם במהירות מדהימה, גם על אופניים מצ’וקמקים למדי.

ומה עוד?

כאמור, הקראנקוורקס נפתח מחרתיים והעניינים רק מתחממים. ממתינים לנו בשקט גם כמה מהלופים הכי יפים וטכניים בעולם של קרוס קאנטרי או רכיבת שבילים, מתוכם דגמתי בינתיים רק את שביל ה-Comfortably Numb המפורסם. יש פה חנויות אופניים מדוגמות ומהפנטות, פאבים ובארים מצוינים, הופעות חיות, מסיבות, פארק קפיצות עפר עם כניסה חופשית, פארק סטריט, Air Dome עם ורטים, קפיצות בנויות מעץ ובריכת ספוגים ענקית ועוד ועוד ועוד. רק תנו לי רגע לגמור פה את העניין הזה של החופשה השנתית שלי, ואני מיד מתפנה לשבת ולדווח. סי יא.